מה בדיוק הביא את מקסין סימונס לקאנטרי קלאב של פאלם ביץ'? זאת השאלה הראשונה שעולה כשצופים ב"פאלם רויאל" ("Palm Royale"), הקומדיה החדשה של אפל TV פלוס שמתרחשת בשלהי הסיקסטיז, והתשובה שלה לא מתגלה במהרה. ואפילו כשהיא כן חושפת טפח, התעלומה עדיין נוכחת וגדולה: לא ברור לגמרי מאיפה מקסין הגיעה לקהילה היוקרתית ועד כמה היא משקרת, אבל ברור שהיא הגיעה מאיפשהו - ושהיא משקרת הרבה.
כיאה לסדרה מבית אפל, גם "פאלם רויאל" מקבלת הרבה יותר מדי משאבים וזמן מסך - עשרה פרקים של כ-50 דקות - משהייתה זקוקה להם. זה נוכח בראש ובראשונה בפתיח, שכמו נגנב מזה של "הדיילת": כוכבת הסדרה של אייב סילביה ("ג'ורג' ותמי") היא קריסטן וויג מ"סאטרדיי נייט לייב" ו"מסיבת רווקות", ואחריה מגיעים לורה דרן, אליסון ג'אני, לזלי ביב, קאיה גרבר, אגדת הטלוויזיה קרול ברנט ואפילו ריקי "מה למען השם אתה עושה כאן" מרטין. אף אחד מהם איננו כוכב ענק, אבל יחד הם מרכיבים קאסט שמשלב היטב בין שחקניות חרוצות ושמות טרנדיים. אפילו כשדרן, אולי המהוללת מכל הנ"ל, משקיעה שם פחות מאשר ברנט, שבכלל מגלמת צמח.
סיפור המסגרת של "פאלם ביץ'", שמבוסס באופן חופשי למדי על ספר של ג'ולייט מקדניאל, מציג את הניסיונות של מקסין (ובעלה) לנכלל את דרכה לחדרים הכי נחשבים - ואת הניסיונות של בנות הקהילה האמידות והחשדניות להדוף אותה. זה לא רק סיפור על אאוטסיידרית בזירה תחרותית להחריד, אלא בעיקר פרק ארוך וקצת מעייף ומאוד וינטג'י של "המתחזים". יש גם עלילת משנה על עליית הפמיניזם, אבל היא מחווירה מול זו המרכזית והססגונית. שם אור השמש משתלט אפילו על החללים הסגורים ביותר, ו"פאלם רויאל" מסנוורת מרוב הופעות משחק טובות וצילומים בוהקים.
קצת יותר מעשור אחרי שעזבה את האולפן של "סאטרדיי נייט לייב" והתגלגלה משם למחוזות לא ברורים (כלומר "וונדר וומן"), וויג מוצאת ב"פאלם רויאל" את הפרויקט המושלם עבורה. היא תמיד הייתה אלופת הקרינג', בטח ב"בארב וסטאר" ההיסטרי, אבל פה הוא סוף סוף מוברג כמו שצריך - עם סיפור מחוספס באווירת אנה דלבי. וויג מעולם לא הייתה כל כך טובה בדמות בגילומה, ומעולם לא הייתה דמות שכל כך תפורה עליה. בזכותה, ובזכות הקאסט הנוצץ והעלילה הלא צפויה, "פאלם רויאל" מסתמנת בתור סדרה שיהיה כיף מאוד לדבר עליה בתקופה הקרובה. גם אם לא תמיד לטובה.