כשאנחנו חושבים על ילדים שגדלו מול מצלמות הריאליטי, השמות שקופצים אוטומטית לראש הם של אלנה תומפסון (האני בו בו) או קיילי וקנדל ג'נר. אפילו בלה וג'יג'י חדיד קיבלו את החשיפה הראשונה שלהן בתור הבנות של יולנדה חדיד ב"עקרות בית אמיתיות: בוורלי הילס". אותן ילדות, כידוע, גדלו והפכו לבוגרות שחיות את חיי התהילה והפרסום, כבר לא כילדות אלא כנשים עצמאיות. אבל מה לגבי ילדים שבכלל לא התכוונו להיות כוכבים ופשוט נגררו בעל כורחם אל המסך אחרי הוריהם? בכתבה חדשה שהתפרסמה בעיתון הגרדיאן, שוחחו עם כמה ילדי ריאליטי שהתבגרו כדי לנסות ולהרכיב תמונה על הנזקים האפשריים הקיימים.
עוד לפני שמתעמקים במקרים הספציפיים, כדאי להבין את התמונה הכללית של התפתחות טלוויזיית הריאליטי בהוליווד ובעולם כולו. בשנות התשעים, הגיעה הפריצה הגדולה של "העולם האמיתי", שסימלה את השקת ז'אנר הטלוויזיה הריאליטי המודרני. בזמנו, הז'אנר נוהל בעיקר על ידי יוצרים שהגיעו מעולם הדוקומנטרי. "האנשים האלה חונכו על מה שנקרא 'שרשרת האמון'", אומרת לגרדיאן פרופסור אנט היל, חוקרת ריאליטי שוודית. "הכוונה היא שהיוצרים אחראים להראות אכפתיות ודאגה כלפי המשתתפים במהלך הצילומים וגם לאחר מכן, בחדרי העריכה". אבל בתחילת שנות ה-2000, עם התפתחות של תתי ז'אנרים כמו ריאליטי כישרונות, יותר ויותר תוכניות הופקדו בידי אנשים שהגיעו מתעשיית הבידור, ולא מתעשיית היצירות התיעודיות. "ליוצרים האלה יש סגנון הפקה אחר, וסטנדרטים אתיים נמוכים יותר", אומרת היל.
בגרדיאן שוחחו בין השאר עם בריאל בירמן, משפיענית בת 24 ובתה של קים זולציאק מ"עקרות הבית האמיתיות של אטלנטה". בריאיון, סיפרה בירמן כי כשהייתה ילדה ואנשים זיהו אותה ברחוב, היא לא בדיוק הבינה את המשמעות של זה: "בגיל 11, את לא מבינה מה קורה סביבך, את חושבת שאנשים סתם עוקבים אחריך". כיום, בירמן נהנית מהחשיפה שקיבלה בגיל צעיר, עם עסק משגשג וסדרת ספין-אוף משפחתית בה היא מככבת: אבל ההתחלה הייתה פחות זוהרת. "חוויתי ביריונות בתיכון", היא הודתה. "ממש הרביצו לי. אנשים לא היו נחמדים. כתבו לי דברים לא נעימים ברשתות החברתיות. בגלל זה לא הצטיינתי בלימודים, לא היה טעם לנסות ולהצליח כשלא ידעתי אם אני בכלל אוכל ללכת לבית הספר ביום למחרת. ביליתי את רוב הזמן במשרד של היועצת".
אבל בירמן לא נוטרת טינה להורים שלה, וגם לא לתעשיית הריאליטי, בה היא כאמור עדיין לוקחת חלק פעיל. לדבריה, "לא הייתי משנה שום דבר, אני אסירת תודה על ההזדמנויות שקיבלתי. זו לא הסיבה שאנשים הולכים לקולג'? כדי להשיג עבודה? לי כבר יש עבודה". למרות הצלקות שנותרו בה מילדותה שלה, בירמן שיתפה שלא תהיה לה שום בעיה לאפשר לילדים שלה להצטלם לתוכנית ריאליטי: "זו חוויה כיפית ומיוחדת. אם יש לכם הזדמנות, קחו אותה, אל תתחבאו".
שיין קיאו הוא צאצא נוסף של אחת מעקרות הבית האמיתיות - ג'ינה קיאו, שהייתה חלק מהקאסט של "עקרות הבית האמיתיות של אורנג' קאונטי". כשהתוכנית החלה להצטלם, הוא כבר היה בן 18, אבל בכל זאת - העובדה שהיה באור הזרקורים בגיל כה צעיר השפיעה על מסלול חייו. בריאיון איתו, קיאו ציין תקרית מסוימת שהוא לא יכול לשכוח. קיאו היה חלק מקבוצת בייסבול, ובאחד המשחקים הוא התרגש לקראת ההגעה של אמו, עם צוותי הצילום, לצפות במשחק. אבל כשגילה שייאלץ להישאר על הספסל באותו יום, ביקש הצעיר מאמו שלא להגיע עם המצלמות. המפיקים דחקו בג'ינה להגיע בכל זאת ולגשת לדבר איתו בליווי המצלמות. שיין, שהיה נבוך במיוחד מהסיטואציה, אמר לה: "תתרחקי ממני" בצירוף קללה עסיסית. אותה קללה נתפסה על ידי המיקרופון ושודרה: ההשלכות, איך לא, היו משמעותיות.
"קיבלתי איומי מוות", הודה קיאו. "מעריצי בייסבול איימו לבטל את הכרטיסים שלהם לעונה כולה, העבירו אותי לקבוצה אחרת ששיחקה ברמה יותר גבוהה ולא הצלחתי להדביק את הקצב שלהם. זה כנראה הוביל לקריירה קצרה יותר ממה שהייתה יכולה להיות לי. שנתיים אחרי התקרית, לא שיחקתי יותר. אפילו היום, מעל עשור לאחר שידור הפרק, קיאו מספר שכל פרסום שלו ברשתות החברתיות על אמו עדיין גורר תגובות אגרסיביות. "אנשים כותבים לי שאני בן אדם נורא, שאני צריך להתבייש", הוא אומר. "הם מניחים שהתייחסתי לאמא שלי רע כל החיים שלי, אבל זה ממש לא המצב. אף פעם לא אמרתם משהו לא מכבד להורים שלכם מתוך כעס?".
כמו בירמן, גם קיאו לא נוטר טינה להוריו על היחס שהוא מקבל ברשתות החברתיות. לדבריו, "לא האשמתי אותם מעולם, כי זה מה שהם היו לפני שנולדתי - אמא שלי הייתה שחקנית ואבא שלי היה ספורטאי מקצועי". זמן קצר לאחר תקרית הקללה, ג'ינה החליטה לפרוש מהתוכנית וסיפרה בריאיון שהיא עשתה זאת כדי להגן על הילדים שלה.
אולי מוקסהם בן ה-27 כיכב בתוכנית ריאליטי של ה-BBC מ-2012 בשם "שמש, סקס והורים בהפתעה". לא מדובר היה מדובר בתוכנית שעקבה אחר קטינים וכל המשתתפים בה היו בני 18, אבל זאת בעיקר מכיוון שהקונספט דרש מהמשתתפים לצרוך אלכוהול בכמויות אדירות. הרעיון מאחורי התוכנית היה לקחת כמה נערים ונערות, לשלוח אותם לחופשה הראשונה שלהם כמבוגרים, ואז להזמין את ההורים שלהם לצפות בהתנהגות שלהם, לפעמים ממש מהמרפסת הסמוכה. מוקסהם טען כי לא הפריע לו שההורים שלו צופים בו, מכיוון שבין כה וכה הם היו רואים את התוצאה הסופית על המסך. ובכל זאת, החוויה שלו מימי הצילומים הייתה לא נעימה בלשון המעטה. לדבריו, ההתנהגות של המפיקים הייתה לא מוסרית בעליל: "הם ממש עודדו אותנו לשתות כמה שיותר. אמרו לנו דברים כמו 'הבר החופשי נסגר עוד 20 דקות' כדי שנשתה כמה שיותר בזמן קצר".
במהלך הצילומים, אחד מחברי הקאסט של מוקסהם התאשפז עם הרעלת אלכוהול. מוקסהם עצמו גם הוא הגיע למצבי קיצון, וברגע אחד הוא אף היה שיכור וחשף את איבר מינו מול המצלמה. "זה אחד הדברים שאני הכי מתחרט עליהם, אבל הייתי כל כך שיכור שבכלל לא זכרתי שזה קרה", הוא מספר. בחודשים לאחר מכן, הוא היה שקוע בחרדה, מפני שהמפיקים סירבו ליידע אותו אם הם עומדים לטשטש את איבר מינו. בימינו, אגב, ישנה הגבלה של שני משקאות לערב בתוכניות ריאליטי רבות.
קלייר האריס היא תסריטאית אוסטרלית שעבדה בתור עוזרת הפקה בריאליטי אמריקאי בשם "Amish: Out of Order", תוכנית שעקבה אחר צעירים שהחליטו לעזוב את קהילת האמיש. האריס התראיינה גם היא לכתבה וסיפרה על הז'אנר המפוקפק מהצד השני של המצלמה. התסיטאית סיפרה כי חלק מהעבודה שלה כללה בדיקה של טפסי שחרור זכויות: במידה והמשתתפים היו קטינים, הטספסים נחתמו על ידי ההורים - ומשתתפים שהיו בני 18 ומעלה חתמו בעצמם. לדברי האריס, גם במקרים כאלה היא הרגישה אי נוחות. "הם היו בני 18 אבל עם השכלה שוות ערך לתלמידי כיתה ח', וביקשנו מהם לחתום על מסמכים משפטיים שהם לא הבינו". בנוסף, הודתה האריס כי המפיקים לא התחשבו במשתתפים או במצב הסטרס הנפשי הנלווה לעזיבת הקהילה. לקראת סוף הצילומים, אחד המשתתפים נהרג בתאונה. "הם ביקשו ממני ללכת לחפש את השאריות של הרכב שלו כדי שהם יוכלו לשלוח את אחד החברים שלו לעבור התמוטטות עצבים מולן", היא מספרת. לאחר התקרית הזאת, עזבה האריס את ההפקה.
אז מה המסקנה? ההשפעות של השתתפות בריאליטי על ילדים יכולות להיות מגוונות מאוד, קשה לצפות אותן ועדיין אין מספיק מחקר בנושא כדי להגיע למסקנות חותכות. פרופסור ג'ון אוטס, פסיכולוג התפתחותי, אמר לגרדיאן כי "ילדים שונים האחד מהשני מבחינת כמה הם פגיעים או עמידים. חוויה שלילית עבור אחד יכולה להיות חיובית עבור אחר. קשה לנו לדעת מראש מה תהיה ההשפעה". עבור הורים שבכל זאת מחליטים להכניס מצלמות ריאליטי לחיי המשפחה, אוטס ממליץ ש"תגנו על הילדים שלכם. אל תשאירו אותם לבד עם מפיקים ואל תתנו שיכניסו להם מילים לפה". אפשרות פרקטית יותר, על פי מפיק הוליוודי שלא הזדהה בשמו, היא לא לחתום על טפסים משפטיים שמשחררים זכויות לעונה שלמה. "זה מה שרוב ההורים עושים", הוא אומר. "אבל אחד מהמשתתפים שלנו הסכים לחתום על טפסים רק על בסיס יומי, כך שאם משהו השתבש, הוא יכל להוציא את הילדים שלו מהצילומים באמצע".