"פעלתי מתוך בורות וחוסר הבנה. באמת ובתמים האמנתי ש'הפיתוי' זאת הדרך לעזור לגברים ולעצמי למצוא קשר, והיום אני מבין שטעיתי ובגדול". את הדברים האלה, מלווים בהתנצלות גורפת, השמיע סטס סגין בשנת 2013. סגין היה אז מבכירי "המרכז לאמנות הפיתוי ישראל", והאדם המזוהה ביותר עם טרנד אומני הפיתוי ששטף את הארץ בתחילת שנות ה-2000. מומחים מטעם עצמם לימדו אז גברים איך לכבוש נשים בשלל שיטות, רובן מבוססות על הספר "איך להתחיל עם בנות" שפרסם האמריקאי אריק וובר עוד ב-1970. אם זה לא נשמע מעודן, אז זה לא היה: אומני הפיתוי השתמשו בטכניקות של NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי) ובחומרים שלומדים במבוא לפסיכולוגיה כדי להקטין נשים במקרה הטוב, ולהערים עליהן במקרה הרע.
ב-2010 נחשף סיפור של בוגר המרכז לאומנות הפיתוי שלדבריו כבש אישה למרות התנגדותה, וזאת הייתה תחילת הסוף. הרשת סערה, מפגינים פרצו לכנס של המרכז בתל אביב, בשלב מסוים אף הוגשה למשטרה תלונה על אונס נגד המרכז והבוגר המדובר, וההתנצלות של סגין בריאיון לקארין ארד באתר Xnet סגרה את הסיפור. אומנות הפיתוי, במירכאות או בלי, נזרקה אל מחוץ לגבולות האינטראקציה הלגיטימית בין גברים לנשים – אלא שפתאום היא עושה קאמבק. סוג של.
אביטל צ'רבצקי, "המרכז להעצמה גברית": "כשגבר מרעיף עלינו אהבה, לפעמים עולה לנו. וגבר אולי לא צריך שיעניקו לו ביטחון כמו שאישה צריכה, אבל הוא צריך שיהיו לו מילה וערך"
לא, היום כבר לא קוראים לזה אומנות הפיתוי, וגם אין מרכז בתל אביב שגברים נוהרים אליו. מה שיש הוא משפיעני טיקטוק שמחלקים עצות ל"גברים איכותיים שמחפשים קשר עם נשים", שעוזרים למי שמבקשים "רק לשפר את הביטחון העצמי שלהם" או לחלופין "רק" להתחיל עם כמה שיותר נשים. הטרדה היא מחוץ לתחום, כל רמז להתנגדות הוא קו אדום, אבל קשה להתעלם מקווי הדמיון לימים ההם – וגם מהשינויים. אחד הבולטים שבהם הוא העובדה שבניגוד לחלוקה המגדרית המובהקת של הסיבוב הקודם, ב-2024 יש גם מי שמתפרנסות מקואוצ'ינג כזה – של נשים וגם של גברים.
זה כמו מאמן כושר
דולב חדד (26) מציג את עצמו כמנטור להצלחה עם נשים ומאמן דייטינג. את משנתו הוא מלמד תחת המותג Female Dynamics, אבל כשאני מזכירה את "אומנות הפיתוי" הוא ממהר להסתייג. "זה היה קטע של שיטות, טכניקות, זיוף. נשים שונאות את זה", אומר חדד. "אני מלמד להיות אמיתי, לשאול שאלות אמיתיות, להיות אתה. תדבר עליה, תנהל שיחה. אני הופך את הגבר לגרסה הכי טובה של עצמו. באים אליי אנשים עם חוסר ביטחון, היה לי אחד בלי יד. הכנסתי את היד לחולצה והראיתי לו איך להתחיל עם נשים. אני מלמד גם איך להתחיל לפי הטעם שלך. אתה נמשך ל-x, למה אתה הולך למישהי שהיא לא כזאת? תהיה אמיתי בזה. מפחידים היום גברים שבחורות יגידו שהם מטרידים, אז יש להם טראומה מול נשים והם מסתירים את המיניות שלהם. זה לא גברי, לא מושך, למה שאישה תרצה גבר כזה?".
רגע, לא הבנתי. אתה לא מלמד איך לכבוש?
"אני מציע שירות של חמישה ימים, חמש שעות בכל יום, בקבוצה או באופן אישי. אני לוקח את הגבר לרחוב ולמועדון ומלמד אותו איך להתחיל עם נשים במציאות. הרעיון הוא להבין איך עושים את זה נכון, איך להיות גבר אמפתי שלא מפחיד בחורות ויוצא מטריד, כי בחורות הן יצור רגיש ואתה חייב להיות רגיש איתן. אני אומר למשל שצריך להכיר בחורה במציאות, לא לבקש טלפון ולא לחכות לצ'אטים אלא להגיע עד למטרה, לבית שלה, לגלידה, שהדייט יתחיל באותו רגע. אישה היום מחפשת גבר אמיתי, כמו פעם".
משפיעני הטיקטוק מחלקים עצות ל"גברים איכותיים שמחפשים קשר עם נשים", שעוזרים למי שמבקשים "רק לשפר את הביטחון העצמי שלהם", או לחלופין "רק" להתחיל עם כמה שיותר נשים
איתי עוזרי (24) מספר שמעולם לא התקשה לתקשר עם נשים. "תמיד יותר ניגשתי, יותר התחלתי", הוא אומר, "ויצאתי עם בחורות שלא האמנתי שאני יכול לצאת איתן". לפני כשנה וחצי הוא החליט להפוך את הכישרון לעסק, ומאז עזר לדבריו למאות גברים להרגיש יותר בנוח עם נשים. "גברים לא מתחילים עם בנות מאז MeToo, ושני הצדדים מתוסכלים מזה. אבל אני לא מתעסק רק בזה, אני מדבר על העצמה גברית", אומר עוזרי. "הייתי קצין ביחידה מיוחדת וראיתי כל כך הרבה חבר'ה איכותיים, חיילים שלי וחברים שלי, שרוצים להתחיל עם בחורות, ובמקרה הרע נצמדים אליהן מאחור במסיבה כדי לקבל תשומת לב. בסוף אמרתי, 'טוב, מישהו צריך לעזור להם'".
בוא תסביר איך זה שונה מקורס של אומנות הפיתוי.
"זה ממש לא זה, אני לא מתחבר לזה. אומנות הפיתוי לא התייחסה לצד השני, ופה אני עוזר לשני הצדדים. לא הייתי עושה את זה אם הבנות היו מרוצות ואמרות, 'כן, לא חסר, מתחילים איתנו'. במה שאנחנו עושים אין שום דבר שלילי, זה רק עוזר ותורם לנשים. הן רוצות את המוצר המוגמר, את הגבר המשופר. ואני באמת אומר, 'בוא, תהיה גבר טוב יותר, עם ערך עצמי, שיודע לתקשר'".
ועדיין, מטרת-העל היא להתחיל עם נשים.
"גבר פמיניסט אולי יגיד 'שהבחורה תתחיל איתי', אבל אני לא פמיניסט. אני מאמין שיש הבדלים פיזיולוגיים בין גבר לאישה, ושזה בסדר גמור. הנורמה היא שהגבר מתחיל, וגברים צריכים לעשות את זה כמו שצריך, כי זה לא יקרה מהצד השני".
קהל היעד של עוזרי הוא גברים בני 18 עד 25, "ולפעמים גם 30, אבל לא יותר. מי שלא מצא את עצמו עד גיל 30, כנראה גם אני לא אוכל לעזור לו". תוכנית הליווי שלו כוללת שיעורים יומיים של התפתחות אישית, עיסוק במחסומים ובפחדים, בתקשורת ובשפת גוף. רק אחר כך מגיעים ל"איך להתחיל עם בחורות" (הטרמינולוגיה, אגב, חוזרת אצל כל המרואיינים: זה "גברים" ו"בנות" או "בחורות").
איתי עוזרי מספר שעזר למאות גברים להרגיש בנוח עם נשים: "גברים לא מתחילים עם בנות מאז MeToo, ושני הצדדים מתוסכלים. לא הייתי עושה את זה אם בנות היו אומרות, 'מתחילים איתנו'"
"אני מלמד איך להתחיל שיחה בצורה כיפית וקלילה, לא מעיקה ומטרידה", אומר עוזרי. "זה כמו מאמן כושר: אם תהיה לך תוכנית אימונים, אתה תתמיד".
יש בתחום הזה קואוצ'רים שמלווים מתלמדים למסיבות. גם אתה?
"אני פחות מאמין בזה. אחלה שאתה מדבר עם בחורה, אבל היא מרגישה שסתם התחילו איתה, ואני רואה גם את זה. אחרי התרגולים איתנו אתה פנוי ללכת לדרכך, ובכל פעם שתראה מישהי מעניינת תוכל להתחיל איתה, כי יש לך את הביטחון ואתה יודע איך עובד המוח הנשי".
או, נושא מצוין. ספר לי איך המוח הנשי עובד.
"נגיד שאת רוצה תספורת. בעולם יש שני סוגים של ספרים: זה ששואל אותך מה בא לך, וזה שאומר לך, 'עזבי, אני יודע מה מתאים לך, תסמכי עליי'. זה מה שבחורות רוצות. שהגבר יבוא, יוביל ויידע מה לעשות".
לא להוריד אותו, לא להחליש אותו
אז עוזרי מצפה מהגבר להובלה, שלא לומר לשתלטנות. אבל מה לשיטתו מצופה מהאישה? "זה קודם כל הדדיות וביחד", הוא אומר, "אבל יש את האנרגיה הזכרית והנקבית. אני לא יודע אם שמעת על זה".
כל טיקטוק מוצף בזה. בעיניי מדובר בסטריאוטיפים של גבריות ונשיות.
"תראי, לכל אחד יש את שניהם, אבל אני מאמין שגבר עם אנרגיה זכרית זה אחד ששואף להצליח, משימתי, מקבל החלטות, ואצל האישה זה יותר אהבה, חום ורגש. היא זו שיותר משקיעים בה, והיא נהנית שמשקיעים בה. כמו שבדייט ראשון הגבר הראשון בא ומשלם וג'נטלמן, זה צריך להישמר גם בהמשך הקשר, כי מה שגרם למשיכה בהתחלה זה מה שישמור עליו. לא להגיע למצב שהאישה מסרסת את הגבר ואומרת לו, 'לך לשם, תבוא לפה'. כי אז אין משיכה".
כלומר, הגבר כבר לא נמשך אלייך כי לא חיזקת את האנרגיה הנשית שלך? לא הגיוני שכל הקשרים נגמרים "כי האישה".
"לא כל הקשרים. יכול להיות שהגבר יתעייף מלהיות גבר וירבוץ כל היום במיטה. זה שני הצדדים, אבל אני אתן לך דוגמה: גבר בא ואומר, 'תהיי מוכנה בתשע, הולכים לבר', ואז את אומרת: 'לא, אני רוצה מסעדה'. אם את רוצה שהגבר יוביל – תני לו את הבמה".
רועי סמנה, פסיכולוג קליני: "גברים ונשים פחות שונים ממה שנוטים לחשוב. אנחנו רוצים דברים דומים, ואם אתה מבין את זה – לא צריך חשבונאות של מה גברים צריכים ומה נשים רוצות"
לא רחוק מהתפיסות של עוזרי נמצאת אביטל צ'רבצקי (25), שפתחה לפני כחמש שנים את "המרכז להעצמה גברית". יש לה אתר מרשים, צוות יועצים וקליניקה שבה היא "עוזרת לגברים מדהימים לשחרר מחסומים רגשיים". כשאני מספרת לה שהכתבה עוסקת באומני פיתוי ומדריכי דייטינג, צ'רבצקי מבהירה שזה לא תחום העיסוק שלה: "יש מכה של אומני פיתוי שמחמירים את הסטטוס של נשים מול גברים", היא אומרת. "זה 'תרדוף', 'תגיד את המשפט הזה', ו'אם היא אומרת לא – תעבור לבאה'. במקום ליצור קרבה אמיתית בין גברים לנשים או התפתחות של הגבר, זה גורם לו להפנים שהוא דחוי ולא רצוי. משפט פתיחה לא עוזר למי שסובל מחוסר ביטחון, שמגיע לדייט ופוגש כל חוסר רגשי שקיים בו".
מה כן עוזר?
"לעבוד על המקומות החשובים: חוסר ביטחון, משקעי עבר, דפוסי מערכות יחסים. הספוט בשנים האחרונות הוא על נשים, אבל למה אין התייחסות לעולם של הגברים כך שירגישו חזקים? למה אישה מועצמת היא כזו שמתמקדת בעצמה, שמפתחת את עצמה ועוסקת במה שהיא רוצה, וכדי להעצים כביכול גבר שולחים אותו לרדוף אחרי נשים ברחוב?".
שאלה טובה, שאני מחזירה אלייך. הרי את כן עוסקת בעולם הדייטינג.
"אחד הדברים שהובילו אותי למה שאני עושה הוא החוויות שלי בתור אישה. ראיתי גברים הססנים שאין להם מיומנות להוביל או לחזר אחרי בחורה. במערכות יחסים הם היו חסומים רגשית, מְרַצים או בעלי דפוסי היקשרות רעילים, וזה משהו שצריך לעבוד עליו. גברים צריכים לעבור התפתחות רגשית ואישית כדי שיוכלו ליצור מערכות יחסים משמעותיות".
בהינתן יחסי הכוחות בין המינים, את לא חושבת שאג'נדה של העצמת הגבר באה על חשבון האישה?
"זה שיקוף של המציאות, ואם את לא מבינה למה צריך העצמה גברית, זה יבוא לידי ביטוי במערכות היחסים שלך. אישה שמרגישה ככה לא תוכל להכיל גבר עוצמתי וחזק, כי החולשה שלה תגרום לה לרצות להוריד אותו, להחליש אותו ולסרס אותו. גברים סובלים מהחלשה כי נשים לא מצאו את הכוח שלהן, אבל זה לא משחק סכום אפס. כלומר, זה לא שאם אני אחזק את הצד השני אז אני נחלשת, או שאם אני מתחזקת, אז הצד השני יהיה בהכרח חלש יותר. להעצים אותם זה להעצים אותך".
או-קיי, אז מה זה גבר חזק?
"גבר שמביא לידי ביטוי את התכונות הזכריות שלו: דומיננטיות, הנהגה, כריזמה, הובלה, סמכות, היכולת לצאת לכבוש, להשיג הישגים ולהיות הצד החומרי בקשר".
גבריות מאוד סטריאוטיפית, את לא חושבת?
"בעיניי זו האמת הטבעית. זה לא סותר את זה שגברים הם גם רגישים, רכים וחומלים, והעצמה גברית היא להביא לידי ביטוי גם את הצדדים האלה".
דולב חדד: "בחורות הן יצור רגיש ואתה חייב להיות רגיש איתן. אני אומר למשל שצריך להכיר בחורה במציאות, לא לבקש טלפון ולא לחכות לצ'אטים. אישה היום מחפשת גבר אמיתי, כמו פעם"
איזו אישה עומדת מול אותו גבר מועצם?
"כזאת שרוצה ומוכנה להכיל גבר חזק. הרי מערכת יחסים זה פלוס ומינוס, אי אפשר שיהיו שני פלוסים. גם אצל זוגות להט"ב יש איזו קוטביות בקשר, אם אלו שתי נשים את רואה מישהי יותר דומיננטית או זכרית ודמות חלשה. תמיד יש משחק פולארי. מתבקש להגיד שמי שעומדת מול גבר חזק זו אישה חלשה או קטנה, אבל לא: זו אישה חזקה שמוכנה להכיל את הרכות שלה ואת הדומיננטיות של הגבר שלצדה. שנהנית מהנוכחות הגברית. הרי אם תשאלי אישה ממוצעת ונטולת אג'נדה מתי היא מאושרת בזוגיות, היא תגיד לך, 'כשאני מרגישה בטוחה, כשהגבר שומר עליי'. וגבר יגיד שהוא מרגיש בטוח עם אישה שרואה אותו ודואגת לו, מעריכה אותו ונותנת כבוד לו ולרגשות שלו. לא תשמעי גבר אומר שהוא מרגיש מאושר כשהוא מוגן ובטוח".
מה אם אני צריכה דברים אחרים?
"אני לא אומרת שנשים צריכות לבטל את עצמן מול גברים, אבל נשים כן צריכות להרפות ממנגנוני ההגנה, מהעוינות, מהכעס ומהסגירות, שקיימת כמובן גם אצל גברים".
איך אפשר לשחרר מנגנוני ההגנה במציאות שבה אחת מתוך אחת עברה הטרדה מינית?
"נשים צריכות ללמוד לשמור על הגבולות שלהן בצורה בריאה. ככל שהן יציבו גבולות יותר ברורים, ככה גברים ילמדו יותר על עצמם ועל העולם. זה צריך להיעשות ברכות ולא מתוך התרסה, כעס או עוינות. צריך להבין את המקור לפגיעות, ולהחלים מהכאב".
זה פגע בי ברמה האישית
לצד יועצות הדייטינג לגברים פועלות נשים שעוזרות לנשים אחרות להשיג את גבר חלומותיהן. הן לא מדברות במונחים של כיבוש אלא של העצמה, אבל רובן ככולן מצפות שנשים יתאימו את התנהגותן לגברים. "יש דברים שנשים עושות וצריכות לדעת שהם יכולים להוריד", אומרת שני חסיד, מאמנת דייטינג שפונה לנשים. "כמה שיגידו 'תהיי מי שאת', אם לגברים יורד מההתנהגות שלך – או שלא ילך לך איתם, או שתשני את הדפוס הזה. זה עניין של בחירה".
זה מניח את כל האשמה על הכתפיים שלנו, לא?
"את קוראת לזה אשמה, אני קוראת לזה אחריות. לגבר ולאישה יש צרכים אבולוציוניים מולדים, ואם זה נגמר כי הוא לא קיבל את מה שהוא צריך כגבר, את יכולה ללמוד מה הצורך ולהעניק אותו. זו לא בושה. למשל, לפעמים זוגיות היא המקום היחיד שגברים מביעים בו אינטימיות רגשית או מינית, ואנחנו חייבות לתת מענה לדבר הזה. אחרת זה לא יתפתח לזוגיות מחייבת כמו שאנחנו רוצות – חתונה, הקמת משפחה, עתיד משותף. צריך לעמוד בהמון קריטריונים כדי שזה יצא לפועל".
אילו קריטריונים למשל?
"אחד הדברים שחשוב לשמר אצל הגבר זו הגבריות שלו. ברגע שריסקתי את הגבריות שלו ונכנסתי לתפקיד הגברי בעצמי, לא חיזקתי אותו במקום שהוא צריך. כשאנחנו אומרות דברים כמו 'אתה אפס, אתה חלש, אתה לא יודע לעשות את זה, יש טובים ממך' – עבורם זה ריסוק לגבריות. יש גם דברים קטנים שלא גורמים לו לרצות לעשות בשבילך – הטפות, נזיפות, להגיד לו איפה הוא טעה. בכלל, אנחנו יותר יודעות לשים פוקוס על מה שאנחנו לא מרוצות ממנו. נדע להעיר, אבל לא לתת מילה טובה. ואם הוא מרגיש שהוא לא מספיק טוב או מנסה לעשות דברים ואין לזה התייחסות, זה מקום שהוא לא רוצה להיות בו".
טוב, זה מקום שגם אני לא רוצה להיות בו. אם בן הזוג שלי יגיד לי "את אפס", מבחינתי זה על גבול האלימות.
"נכון, אבל נשים מרשות לעצמן יותר במובן הזה. כשגבר מרעיף עלינו אהבה ומנסה לתת לנו ביטחון, לפעמים עולה לנו. גבר לא צריך שיחזרו אחריו או יעניקו לו ביטחון כמו שאישה צריכה, אבל הוא כן צריך להיות הגבר, זה שיש לו מילה וערך. כשהגבר לא מרגיש גברי בזוגיות, היחס שלו לאישה הוא בהתאם".
מתוך הקורס של דולב חדד: "אני לוקח את הגבר לרחוב ולמועדון ומלמד אותו איך להתחיל עם נשים, איך לעשות את זה נכון ולהיות גבר אמפתי שלא מפחיד בחורות ויוצא מטריד"
בסרטון שהעלתה ארגמן שלגי, שמציגה את עצמה בחשבון הטיקטוק שלה כ"אחת שסוף-סוף מגלה לָךְ איך להגיע מהתכתבות משמעממת לזוגיות מחייבת", היא מונה את הסיבות לכך שקשר מוצלח הסתיים. בין השאר היא מעלה את האפשרויות האלה: גרמת לו להרגיש שאת לא מבינה אותו ושלא תתאימו בטווח הארוך; לא יצרת שום עניין או אתגר שיגרמו לו להעריך אותך או להתחייב לך; גרמת לו לחשוב או להרגיש שהוא יצטרך לוותר על עצמו בשבילך ובשביל הקשר איתך.
"הסיפור הוא שנשים תמיד אשמות, ועל הגברים תמיד צריך להגן", אומרת פרופ' כנרת להד, ראשת התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. "ואיך נגן עליהם? נמצא את האשמות. אלו שלא מנסות מספיק, שלא רוצות מספיק, שהבית שלהן לא מספיק מתוקתק".
זה מתעתע. יש כאן נשים שמדברות על העצמה, אבל מקדמות תכנים שונים לגמרי.
"זו תופעה שחוקרות פמיניסטיות קראו לה פוסט-פמיניזם. ההנחה היא שאנחנו חיות בעידן של שוויון, צדק והזדמנות לנשים, אז אנחנו מאמצות רטוריקה פמיניסטית של שחרור והעצמה ומטמיעות אותה במסרים מדכאים. אנחנו עוברות סוציאליזציה מגיל כל כך צעיר עם 'עד החתונה זה יעבור' ועוד אי-אילו אמירות, שמאוד קשה להתנגד".
גם עוזרי וגם צ'רבצקי הצהירו באוזניי – ובאוזני עשרות אלפי עוקבים – שהם לא פמיניסטים. בסרטון שהעלתה צ'רבצקי היא מסבירה "איך נשים הרסו לעצמן את חיי הזוגיות": "פשוט מאוד. הן יצרו את התנועה הפמיניסטית והחליטו שנשים עצמאיות זה הדבר הבא. הן לא צריכות גברים – לא בשביל לגדל ילדים, לא בשביל לפרנס את עצמן וגם לא בשביל תמיכה רגשית".
"פמיניזם זה מבורך, אבל זה מנגנון הגנה שנשים יצרו כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה", אומרת צ'רבצקי כשאני שואלת על הסרטון. "אני ראיתי איך הפמיניזם טס על 200 קמ"ש ולא שואל אילו נזקים הדבר הזה עושה לגברים. במיוחד אחרי MeToo, כשכל אמירה לבחורה יכולה להיות הטרדה. או טינדר, שבו כל אישה היא מלכה וגברים צריכים להשתחוות לה. נוצר מקום מאוד לא מאוזן ביחס בין גברים לנשים, וראיתי את ההשלכות על עצמי".
אילו השלכות?
"ראיתי כמה מרחיק אותי מעצמי הרצון להיות אישה חזקה ועצמאית שלא צריכה גבר. ראיתי כמה אני סובלת מלהיות אישה זכרית, כזו שלא מוכנה להרפות, שצריכה להיות בשליטה, אסופה, חזקה. זה פגע בי ברמה האישית".
כולנו רוצים שיאהבו אותנו
פרופ' להד מכירה היטב את הטענות ש-MeToo "הרג את הרומנטיקה" או פגע בתקשורת בין המינים. "קל להגיד שאי אפשר לתת יותר מחמאות, ונכון, אי אפשר להטריד בכיף", היא אומרת. "נורא קל גם להאשים את הפמיניזם במקום לומר שיש תרבות פטריארכלית שמדגישה את הכבוד של הגבר ואת החוויה הנפשית שלו. השיח הזה יוצר נחיתות מאוד ברורה בין הרווחה של נשים וגברים, ועוד תחת הכותרת 'תראו מה הפמיניזם עשה'. אבל האמת היא שהרבה גברים לכודים בתוך הפטריארכיה, כי הם חייבים להתחיל עם נשים, ואסור להם להודות בפגיעות או בחוסר הצלחה, והם צריכים להיות מפרנסים וכל-יודעים. אנחנו צריכים ליצור מודל של גבריות שיש בה פגיעות, שאפשר להודות בה בחולשות, כזו שלא נבחנת רק מול מודל של 'חזק ומצליח'".
אז אולי מרכזים להעצמת הגבר הם אכן הפתרון?
"צורות השיח האלה מתרכזות רק בצרכים וברצונות של גברים, ואז אנחנו שוב משכפלים את אי-השוויון. בכלל, אנחנו צריכים להיות חשדנים כלפי פתרונות מהירים. במקום סימני קריאה של יועצים ויועצות, שבאמת לא ברור לי על מה הם נסמכים ונסמכות, צריך הרבה מאוד סימני שאלה".
פרופ' כנרת להד: "הרבה גברים לכודים בתוך הפטריארכיה. הם חייבים להתחיל עם נשים, אסור להם להודות בפגיעות. צריך ליצור מודל של גבריות שלא נבחנת רק מול מודל של 'חזק ומצליח'"
"אני מיד חושד באנשים שמציגים את עצמם כמומחים. האם לאדם הכריזמטי הזה יש באמת ידע מבוסס מחקר קליני, או שהוא היה שנתיים בזוגיות ועכשיו הוא יודע הכל?", ממשיך הפסיכולוג הקליני רועי סמנה מהמקום שבו סיימה פרופ' להד. "מומחים פורחים במקום של אי-ודאות ובלבול, שמאוד מאפיינים את סצנת הדייטינג היום. אנחנו בשלב די חדש בהיסטוריה, ובאופן מעניין, גם צעירים מביעים נוסטלגיה לתקופה שבה אנשים התחילו עם אנשים ברחוב, למרות שהם לא היו חלק ממנה. אני חושב שזה קורה כי נורא קשה להם בג'ונגל של האפליקציות, שבו יש תחושה של תחרות מתמדת. זה יוצר צורך במישהו שיודע יותר טוב, שהאמת אצלו בכיס. אז גורו כזה ילמד את התורה, ויגיד שאם משהו השתבש, זה בוודאי באשמתך".
סמנה מדגיש שאומני הפיתוי של פעם ומומחי הדייטינג של היום עונים על צורך אמיתי: "זה לא שלאנשים אין מה ללמוד בנושא הזה. אני פוגש אנשים מאוד מבולבלים שמתקשים בתקשורת עם המין השני בכלל, ועם דייטים בפרט. זה לא שאין מקום להתערב, אבל הניסיון להציג אמיתות אוניברסליות הוא בעייתי".
גם הסוגיה המגדרית בעייתית. נושא האנרגיה הזכרית והנקבית הוא דוגמה טובה.
"אני חושב שגברים ונשים הרבה פחות שונים ממה שאנחנו נוטים לחשוב. הרבה פעמים מציגים את המציאות כאילו לצד השני יש תכונות סודיות או מאפיינים חיזוריים, אבל עמוק בפנים אנחנו רוצים דברים דומים. כולנו רוצים שיאהבו אותנו, כולנו רוצים להרגיש חשובים, ואם אתה מבין את זה – לא צריך חשבונאות של מה גברים צריכים ומה נשים רוצות".
נשמע קל באופן חשוד.
"צריך לומר את האמת, זוגיות זה דבר מורכב, אבל יותר מורכב לתחזק את זה מאשר להשיג את זה. המומחים האלה משתמשים בטקטיקות הפחדה כדי לספר לנו שיש ידע כמוס שחייבים לגלות בעזרתם, כי בעצם אנחנו לא יודעים כלום. אבל תחזוקת זוגיות היא פחות ברמת הידע ויותר ברמת הרגישות: להיות אינטימי, לתקשר בפתיחות, להתמודד עם קונפליקטים".
אז מה עושים?
"כל אדם צריך לעשות את החיפוש העצמי שלו בעזרת טיפול, תהליכים רוחניים, עבודה עצמית. מה שעובד לו. חוץ מזה, אני תמיד אומר למטופלים שלי: המורה מגיע כשהתלמיד מוכן. אדם יכול לצאת להמון דייטים, אבל דברים מתחילים לזוז רק כשמשהו בו מבשיל מעבר להצהרה המודעת שלו. ולהיות בשל ומוכן לקשר זה הרבה יותר קשה מאשר דקה בטיקטוק".