בגיל ההתבגרות יש הרבה בלבול בין אהבה, קנאה ורכושנות. מערכות יחסים יכולות להתמלא בהגבלות וחוקים כי "ככה זה במערכות יחסים" או כי "היא חברה שלי ואני צריך להגן עליה!". חוסר ניסיון גורם למתבגרים (וגם מבוגרים) לפספס נורות אדומות, לפספס מתי קשר מתחיל לחנוק, ולקבל בהבנה שהצד השני "עושה את זה כי הוא אוהב אותי". ולמרות שחושבים אוטומטית על נערים כשמדברים על קנאה ושתלטנות, גם נערות מרגישות קנאה ומפעילות חזרה התנהגויות דומות.
מה מפריד בין אהבה, קנאה ורכושנות? כדאי לנסות להבדיל בין התנהגויות דרך התחושות והמטרות שלהן. ביטויים טובים לאהבה, אני חושב, הן ההתנהגויות שמחברות אותנו עם בן או בת הזוג שלנו – כמו לבקש לבלות זמן ביחד, כמו להתכתב מלא בוואטסאפ, להציע ללכת לסרט או מסיבה או סתם לשבת אצלך בבית ולהקשיב למוזיקה. הבסיס לכל קשר טוב הוא קרבה ואכפתיות, ואהבה הן התנהגויות שיבקשו ויעניקו את זה בגלל שכיף לנו ביחד.
קנאה זה סיפור קצת אחר. קנאה נולדת מתחושות של חשש וחוסר אמון – חשש שיעזבו אותי, שיבגדו בי, חשש ממה קורה כשאני לא בסביבה. קנאה היא מחשבות חשדניות כלפי האינטראקציה של בן הזוג עם אנשים אחרים, ובתוך הראש שלנו היא נשמעת כמו: "איך היא תרקוד עם מישהו אחר?" או "למה הוא מדבר עם הילדה הזאת?".
התנהגויות של קנאה יכולות להיות דרישות ל"הוכחות" של אהבה ("אם אתה באמת אוהב אותי אז תעשה ככה"), עוינות כלפי חברים של בן הזוג או חטטנות סטייל-שב"כ לגבי החיים שלהם בלעדיך (איפה היית, עם מי נפגשת, למה לא ענית לטלפון, ואם אני אסתכל עכשיו בהודעות שלך מה אני אראה). קנאה מרחיקה את בן או בת הזוג שלנו מאחרים וגורמת לנו להאחז בהם בצורה חזקה מדי וחונקת מדי.
כשקנאה מתנחלת בתוך זוגיות היא הופכת לרכושנות – התנהגויות שהמטרה שלהן להרגיע את הקנאה דרך שליטה. אנחנו מתחילים לייצר חוקים והגבלות כמו "אני לא רוצה שתדבר יותר עם מיכל" או "את לא הולכת למועדון בלעדי". בתוך הקשר קשה לנו לראות שאנחנו מפעילים שליטה כי אנחנו משתמשים בתירוצים כמו "זה טבעי שאני אדאג לחבר שלי" או "זה לא שאני לא סומך עליך, אני פשוט לא סומך על כל הגברים האחרים". אבל בתכל'ס, אין אמון ויש חשש. קשה להחזיק ככה קשר בריא.
אצל בני נוער הטשטוש בין שלושת ההתנהגויות האלו הוא אדיר. סטטוס של זוגיות יכול להפוך לפעמים ל"את חייבת ללכת עם הרצונות שלי", ואם ההגבלות רצות לשני הכיוונים אז נדמה להם שהכל טוב: אני מגבילה אותך, אתה מגביל אותי. ככה זה בקשר, לא?
מה אנחנו יכולים לעשות? נרצה לעזור להם לסמן מראש תמרורי אזהרה: מתי ההתנהגות של בן או בת הזוג חוצה קווים, אילו בקשות וחוקים לגיטימיים בקשר ואיזה לא (לא לנשק מישהו מחוץ לקשר – אחלה; לא לדבר עם חברה שלי כי אתה לא אוהב אותה – לא סבבה). נרצה לעזור להם לזהות מה מקרב ומה מרחיק, ובעיקר לעשות סוויץ' לגבי המהות של קשר טוב: ככל שאנחנו מרגישים בטוחים יותר בקשר, עם בת הזוג שלנו, ככה אנחנו צריכים פחות חוקים. בן זוג טוב וקשר טוב עוזרים לנו להתפתח, להרגיש טוב עם עצמנו. למרות הבדיחה הישנה והמטופשת - קשר הוא לא כלא. אם הקשר שלנו מרגיש כמו כלא, אז אנחנו פשוט בקשר הלא נכון.
הכותב הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה, מנחה סדנאות והרצאות למיניות והתבגרות בריאה. ליצירת קשר