אין תמונה
מתוך המחזה. כל בת מייצגת סוג של התמודדות

"מסקרן אותי לגלות איך יגיבו ילדים בני דורנו לעיבוד הבימתי ל'נשים קטנות', בעיקר הבנים. מבחינת הבנות נראה לי שאנחנו מסודרים", אומר הבמאי ניר ארז לקראת עלייתו לבמה בסוף השבוע של המחזה "נשים קטנות", על פי ספרה הקלאסי של לואיזה מיי אלקוט בתיאטרון המדיטק בחולון.

גורן אגמון יועדה לעבד את ספרה של מיי אלקוט, שזכה בעבר הן לעיבודים קולנועיים והן על המסך הקטן, אך בסופו של דבר כתבה דפנה אנגל את המחזה על ארבע בנות משפחת מארץ': מג המאופקת, ג'ו הסוערת, בת' המלאכית ואיימי המפונקת, הנאבקות במצוקות כלכליות, אב המשרת במלחמת האזרחים האמריקנית, סערות גיל הנעורים, חלומות גדולים ואהבות ראשונות. גם הליהוק עבר טלטלות תוך כדי החזרות. במקור יועדה לירון וייסמן לגלם את ג'ו, בעוד אדווה בולה לוהקה לתפקיד האחות הבוגרת מג. אחרי כמה ימי חזרות, השתיים התחלפו בתפקידים. מה שהותיר את אילה זילברמן בתפקיד בת' ובת חן סבג בתפקיד איימי. "בהתחלה חשבתי ללהק הפוך על הפוך", מסביר ארז, "אבל הבנתי שלאדווה יש מקדם מתיקות ההופך אותה מתאימה יותר לגלם את ג'ו, בעוד לירון התאימה יותר לחזות הצייתנית והמאופקת יותר של מג".

אתה שייך לדור שגדל על הספר?
"מבחינת הגיל כן, אבל האמת שכילד לא קראתי את 'נשים קטנות'. זה נחשב ספר של בנות, או הומואים. רק לאחרונה, אחרי שקראתי את 'על תבונה ורגישות' של ג'יין אוסטין, נכבשתי בקסמה של התקופה והבנתי את המשמעות בלהיות נערה צעירה במאה ה-19 המנסה להגשים חלום הנחשב תחום מובהק של גברים. ג'ו, גיבורת 'נשים קטנות', חולמת להפוך סופרת מפורסמת ולא מוכנה להסתפק במה שמייעד לה הגורל: שידוך ראוי וחיים כעקרת בית ואם. בעיני, זה מחזה על הגשמה עצמית כנגד כל הסיכויים".

לעומת ניר ארז, אדווה בולה (בוגרת מחזור 2006 של החוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים שכבר הספיקה להצטלם לסדרה "מגדלים באוויר" לצד טלי שרון) מכירה את המקור הספרותי לפני ולפנים. "גדלתי בבית עם שלוש אחיות", היא משחזרת, "כילדה דמיינתי לא פעם ש'נשים קטנות' נכתב עלינו, כי הדמויות בספר תארו אחד לאחד את החיים בבית שלנו. לדעתי, זו הסיבה שהספר הצליח כל כך. היכולת להזדהות עם בנות משפחת מארץ' חוצה גבולות מקום וזמן. למרות שהייתי מאושרת בשעתו בתפקיד מג, אני מודה שחגגתי על ג'ו. הרוח החופשית שלה, המרדנות, ההתעקשות לחיות את חייה בדרכה ומצד שני האהבה והמסירות חסרות הגבולות שלה למשפחתה".

היא אחת הפמיניסטיות הראשונות בספרות הקלאסית.
"היא לא חושבת על עצמה כחלוצה פמיניסטית, בין השאר כי היא צעירה מדי. היא לא מקבלת את מוסכמות החברה, אותן מייצגת דודתה הזקנה. אחד האלמנטים הבולטים בגרסת הבמה, שהתחברתי אליו מאד, הוא היריבות בין ג'ו ואחותה הקטנה איימי. איימי, עוד כילדה, מבינה בדיוק מה מצופה ממנה ומתכננת בהמון מניפולטיביות איך להשיג הכול. הבעל הנכון, המעמד הנכון, הבגדים הנכונים, אפילו האף הנכון. הסצנה בה איימי שורפת את מחברת הסיפורים של ג'ו עדיין קשה לי. אם מישהו היה עושה לי כזה דבר לא הייתי סולחת כל כך מהר. בסצנה בה ג'ו ואיימי משלימות, לי כאדווה עדיין מתחשק לומר לה: 'עופי ממני'".

אין תמונה
במהלך החזרות. חזרה למאה ה-19

ארז: "כל אחת מהבנות מייצגת, בפועל, סוג שונה של התמודדות עם התקופה והמעמד. ג'ו נלחמת על זכותה לשנות את חייה, ומוכנה לשלם מחיר אישי כבד של אבדן אהבת נעוריה לטובת הגשמה עצמית. המרד של מג מסתכם בהחלטתה להינשא למורה עני, אבל ברגע שהיא הופכת לרעייה ואם אין לה יותר שאיפות. איימי רוצה בדיוק מה שמצפים ממנה לרצות ומשיגה הכול. נשארת בת', הטרגית בין הבנות, כי היא מייצגת את טוב הלב המושלם. אין לה שום שאיפות למען עצמה. הספר מתאר אותה כנערה מתבודדת וביישנית, שכמעט לא יוצאת מהבית, ודווקא היא מתה. מצד שני, ברור שאין לה מה לחפש בעולם המבוגרים".

הגרסה הבימתית מבוססת רק על חלקו הראשון של הספר.
"ההצגה מיועדת לילדים ובני נוער. אין לנו פריבילגיה להציג שעתיים, וגם לא הרגשנו צורך. ההחלטה הייתה לעצור בנקודה בה ברור שג'ו אכן תגשים את חלומה. לכל אורך המחזה, היא הדמות הנאחזת במסגרת המשפחתית וחוששת מכל שינוי. כאשר היא מחליטה לפרוס כנפיים ולעזוב את הבית, תוך שהיא מסרבת להצעת הנישואים של חברה הטוב לורי (יעקב תמרי, ט.פ), זה המקום להיפרד ממנה. חלקו השני של הספר חושף ג'ו אחרת שהתבגרה, מצאה אהבה, הפכה לרעייה מסורה לאיש הכי משעמם בעולם, לאם ולמורה. זה סיפור מרתק כשלעצמו, אבל אולי נשמור אותו למחזה המשך".

"נשים קטנות" יועלה לראשונה ביום שבת, ה-24 בחודש בשעה 11:00 בבוקר, באולם מדיטק בחולון.